תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרים. בתמי' כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ''ל רב ירמיה ור''י בן חנינא וכי הוסיפו איזה דבר כאן בסדר נזיקין מה דלא תנינן כבר בנדרי' הא שמעינן להאי מילתא ממתני' דנדרים דקתני התם קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר מותר קונם לבית זה שאיני נכנס מת או שמכרו לאחר אסור אלמא קונם לבית זה שאיני נכנס בחיי ובמותי משמע אע''ג דלא אמר בהדיא הכי מכיון שאמר לבית זה אסרו עליו לעולם וה''נ כן אם אמר אילו לחוד סגי:

בחיי ובמותי. כלומר הוי כמאן דאמר בהדיא בחיי ובמותי כדמפרש ואזיל מכיון שאמר אלו לעולם משמע:

קונם הניית נכסי אילו עליך. אם א''ל נכסי אילו:

מה בין אהן דאמר חדא חדא וכו'. וכי מה בין דאמר במותי לחוד לבין דאמר בחיי ובמותי לענין ירושה דקתני בהא יירשנו ובהא לא יירשנו דמאי שנא דאי אמרי' אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפילו אם אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנו ואי אין אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו א''כ אפילו אמר תרווייהו בחיי ובמותי לאו כלום הוא דמה מועיל הא דאמר בחיי לזה אלא הך ברייתא לאו דסמכא היא:

תריהון אמרין קונם הניות נכסי אילו עליך בחיי ובמותי מכיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. כצ''ל ואחר מה דלא תנינן בנדרים צריך לגרוס קונם לבית זה שאיני נכנס וכו' עד לאחר מיתה וכן הוא שם. ונתחלפו השיטות כאן:

גמ' אמר ר' ירמיה. סוגיא זו כתובה בפ''ה דנדרים הלכה א' ושם הגהתי במקצת כפי הגירסא עיקרית דהכא:

חמי היך תנינן הכא. כלומר ראה ושתדקדק במה ששנינו הכא במתני' ותדע שהיא עיקר ולא תסמוך על הברייתא דלקמן דמיפרך מיפרכא היא:

בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו. כלומר לא תטעה לפרש דדוקא דקאמר בחיי ובמותי דהא ליתא אלא דטעמא משום דהוסיף וקאמר נמי במותי ואה''נ אם אמר במותי לחוד אם מת לא יירשנו והא דקאמר בחיי משום שרצה לאסור עליו הנכסים אף בחייו:

והתני בחיי וכו' במותי אם מת יירשנו. וכלומר ואי משכחת לה להדא ברייתא דקתני במותי לחוד יירשנו ודווקא בדאמר תרווייהו בחיי ובמותי הוא דאם מת לא יירשנו לא תסמוך עלה דמשבשתא היא דהא קשיא עלה:

מתני' נתן. הגזלן:

אין היורשין. של הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים ולא אמרינן דאדעתא שיתכפר לו נתן והכא ליכא כפרה דלהכי גלי קרא איש אשר יתן לכהן לו יהיה לומר דכיון שזכו אין יכולין להוציא מידם:

נתן את הכסף לאנשי משמר ומת. הגזלן קודם כפרה:

וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לשופרות נדבה שהיו לוקחין מהן עולות לקיץ המזבח:

והאשם ירעה עד שיסתאב. כדין אשם שמתו בעליו דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיפול בו מום:

הכסף יינתן לבניו. של גזלן שכבר זכה בהן בתחלה במיתת הגר אלא דהוה בעי למיעבד השבה כי היכי דתהוי עליה כפרה והשתא כיון דמית ליה תו ליכא כפרה:

היה מעלה את הכסף ואת האשם. לירושלם ומת בדרך:

מתני' שנאמ' ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:

מתני' אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:

ואם אין לו. מה יאכל:

לוה. ואוכל וב''ח באים ונפרעים מן הירושה את חלקו ולא חשיבה הנאה מה שפורע את חובו באותן מעות כדתנן בפ''ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע את חובו דמניעת התביעה אינה בכלל הנאה:

מתני' נתן. הגזלן:

אין היורשין. של הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים ולא אמרינן דאדעתא שיתכפר לו נתן והכא ליכא כפרה דלהכי גלי קרא איש אשר יתן לכהן לו יהיה לומר דכיון שזכו אין יכולין להוציא מידם:

נתן את הכסף לאנשי משמר ומת. הגזלן קודם כפרה:

וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לשופרות נדבה שהיו לוקחין מהן עולות לקיץ המזבח:

והאשם ירעה עד שיסתאב. כדין אשם שמתו בעליו דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיפול בו מום:

הכסף יינתן לבניו. של גזלן שכבר זכה בהן בתחלה במיתת הגר אלא דהוה בעי למיעבד השבה כי היכי דתהוי עליה כפרה והשתא כיון דמית ליה תו ליכא כפרה:

היה מעלה את הכסף ואת האשם. לירושלם ומת בדרך:

מתני' שנאמ' ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:

מתני' אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:

ואם אין לו. מה יאכל:

לוה. ואוכל וב''ח באים ונפרעים מן הירושה את חלקו ולא חשיבה הנאה מה שפורע את חובו באותן מעות כדתנן בפ''ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע את חובו דמניעת התביעה אינה בכלל הנאה:

אין החומש מעכב. הכפרה ויקריבו האשם ויתן החומש אחר הכפרה:

נתן את הקרן. לבעלים או בגזל הגר לכהנים:

שהמביא גזלו וכו'. דכתיב האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר לשון עתיד ודרשינן שבשעה שהשיב האשם והיינו הכסף עדיין לא כיפר אלא יכפר אח''כ:

ואם לאו. שכבר הקריבוהו בני יהויריב והוא לא יצא באשם זה שהביא אותו עד שלא הביא גזלו יחזור ויביא אשם אחר:

את הכסף ליהויריב. היא המשמרה ראשונה של עשרים וארבעה משמרות הכהונה שבמקדש ושל ידעיה אחריה ונתן את הכסף ליהויריב במשמרתו ואח''כ נתן האשם לידעיה במשמרתו יצא כדמפרש ואזיל שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו יצא וזה המשמר זכה בשלו וזה בשלו אבל נתן אשם ליהויריב שהביא אשמו תחילה ואח''כ הביא הגזלה ונתן לידעיה שהיא משמרת שלאחריו לא יצא באשם שנתן ליהויריב ואם קיים האשם שלא הקריבוהו בני יהויריב יחזירו האשם לידעיה ויקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו להם:

ר''ע היא. המתני' ולא ס''ל לרב ור''ל לפרש המתני' כחילפיי ור''י ב''ח דרישא בדוקא קתני ונשבע לו ומת אלא אפילו הודה לו ואפילו זקפן במלוה ואח''כ מת הגר לא מהני כלום וכדמסקי דאמר תושב אשמה בכל מקום. כלומר שמ''מ צריך להשיב אשם והיינו החוב הגזלה אשר עליו כדכתיבא קרא להשיב האשם וגו' ועל הגזלה נאמר ואע''פ שזקפן הגר עליו קודם שמת ועכשיו שמת ואין לו יורשין לא זכה בהן זה להחזיקן בידו אלא שצריך להוציא הגזלה מתחת יד וכדין הגוזל את אביו וכו' דעכ''פ השבת האשמה בעינן:

והשתא מייתי לה הש''ס לדרשה דר''ע התם דפליג אר''י הגלילי ואם דלא הועתק כאן משמעות הפלוגתא כ''א דרך קצרה בהא דל''פ וסמיך אדהתם כדלעיל:

ואם אין לאיש גואל הטעון כפרה וכו'. אסיפא דקרא סמיך דאשר יכפר בו כתיב כדדריש בתוספתא ואסיפא דמתני' קאי היה מעלה את הכסף וכו' דמכיון שמת אין טעון כפרה ואע''ג דבתוספתא אחר דברי ר''ע איתמר לא איכפת לן דבהא כ''ע מודו ואגב דמפרשי חילפיי ור''י ב''ח הרישא דכר''י הגלילי היא מסיימי ומפרשי לטעמא דסיפא ולא שייכא לפלוגתייהו:

דדרש ר''י הגלילי וכו' ונשבע לו ומת שמשלם. וכדיוקא דדייקינן במתני' לאפוקי אם הודה וזקפן עליו במלוה כדאמר בתוספתא:

דר''י הגלילי היא. הא דקתני במתני' ונשבע לו ומת ה''ז משלם וכו' דוקא קתני שמת הגר אחר שנשבע לו וכשבא אח''כ לצאת י''ח צריך ליתן הכסף לכהנים כדכתיב אבל אם הודה לו אחר שנשבע וזקפן במלוה עליו ואח''כ מת הגר כבר יצא מתורת גזלה וזכה הלה במה שבידו ומתני' כר''י הגלילי אתיא:

גמ' דר' יוסי הגלילי היא. פלוגתא דר' יוסי הגלילי ור''ע בתוספתא פ''י והש''ס קיצר כאן וסמיך על שהיתה שגורה בפיהם. והכי איתא התם דרש ר''י הגלילי בגוזל את הגר והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו ימצאו וזקפו עליו במלוה הביא אשמו ואחר כך מת הגר יצא לא הספיק להביא את אשמו עד שמת הגר ה''ז צריך להביא אשם והמעות זכה בהן וחכ''א לא עשה כלום עד שיתנ' לו ויחזור ויטלם ממנו דרש ר''ע כשבא מזופרין בגוזל את הגר ונשבע לו והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו ומת בדרך הכסף יינתן לבניו ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שנאמר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו מי שצריך כפרה יצא זה שאין צריך כפרה ע''כ. ויש חסרון הניכר שם דבדברי ר''י הגלילי צ''ל בגוזל את הגר ונשבע לו ושמע שמת והיה עולה וכו'. דאי בלא שמע שמת למה היה מעלה המעות לירושלם. וכן הועתק בבבלי דף ק''ט ע''א. ובדברי ר''ע צ''ל ונשבע לו ומת והיה עולה וכו'. והשתא התוספתא מבוארת. ופלוגתייהו בהכי דר''י הגלילי סבר דכשמצא להגר בדרך שעדיין לא מת וזקפו להגזלה עליו במלוה ואח''כ מת הגר מהני זקיפת מלוה לענין שיצאה מתורת גזלה וזכה בהן הגזלן כשמת הגר ואינו צריך להוציא מידו. הביא אשמו וכו'. פשוט הוא דלעולם צריך להביא אשם על שבועתו ובמעות זכה ואין חילוק בין רישא לסיפא. וחכ''א לא עשה כלום. במה שזקפן במלוה ולא נפקא ליה מתורת גזלה עד שיתנם לו וכו' וחכמים היינו ר''ע והיינו דקאמר דרש ר''ע וכו' וכלומר דלא דריש למעוטי מהשבת הגזלה אלא דוקא בכה''ג שמת הגזלן בדרך עד שלא נתן הכסף לכהנים כדין גזילת הגר שמת בלא יורשים דבהא הוא דאמרי' הכסף ינתן לבניו של גזלן כדדריש מדכתיב בהאי קרא אשר יכפר בו מי שצריך כפרה וכו' וכ''ע מודים בזה אבל בדין זקפו במלוה פליג אר''י הגלילי וס''ל כחכמים דלא מהני ולא מידי והשתא מפרשינן להסוגיא: